אלרגיה לקרדית אבק הבית ולפרוות החתול

ידוע שחשיפה לקרדית אבק הבית או לפרוות חתולים אצל חולי אסטמה, הרגישים לגורמים אלו, יכולה לעורר התקפי קוצר נשימה ולהחמיר את מצבם של החולים. הדבר בולט במיוחד אצל ילדים, מיכוון שלרוב מקרי האסטמה בילדות יש רקע אלרגי. לכן מקובלת המלצה גורפת למנוע מילדים במשפחות אלרגיות כל מגע עם חיות בעלות פרווה ולהקטין עד כמה שאפשר את החשיפה לאבק.

לאחרונה נוצר סדק בהסכמה הכללית הזאת. בכנס האחרון של האקדמיה האירופאית לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, אשר התקיים בפריז ביוני השנה, הציג פרופ’ פלטס-מילס מארה”ב נתונים מהפכניים בתחום הזה. מתברר שיש הבדל מהותי בתגובות החיסוניות בילדות כנגד גורמי האלרגיה לאבק ולפרוות החתולים. אכן ככל שהחשיפה לאבק רבה יותר ומתרחשת בגיל צעיר יותר, יגדל הסיכוי ליצירת נוגדני אלרגיה ופיתוח רגישות לקרדית. אולם אין הדבר כך לגבי החתולים. המרצה הציג מחקר שנעשה בניו-זילנד, שבה יש חשיפה גבוהה לאבק, עקב המגע עם צמר כבשים, וב- 60% מהבתים יש חתולים באופן קבוע.

אצל אחוז גבוה מהילדים אשר ביצעו תהליך מלווה באחיות מוסמכות נמצאה בדם כמות גדולה של נוגדני אלרגיה כנגד הקרדית ובאחוז נמוך מאותם הילדים כמות קטנה של נוגדני אלרגיה כנגד פרוות חתול.
כאשר נבדקו 50 ילדים עם אסטמה, אצל 27 מהם נמצאה רגישות לקרדית אבק הבית, אך אף אחד לא היה רגיש לחתולים!

בהשוואה, הציג פרופ. פלטס-מילס מחקרים משוודיה, שבה הנתונים הסביבתיים שונים לגמרי מאלו שבניו-זילנד. בשוודיה יש קשר הדוק בין אסטמה בילדים לרגישות לפרוות חתול. אולם, להפתעת החוקרים, התברר שבבתיהם של 80% מהילדים הרגישים לא היה כלל חתול בבית! להפך – אצל ילדים שגדלו בבתים בהם היו תמיד חתולים, נמצאה שכיחות נמוכה של רגישות לפרוות חתול.

התברר שבניגוד לקרדית האבק, חשיפה מוקדמת ומתמדת לשערות וקשקשי העור של פרוות חתולים דווקא מגינה מפני הנטייה ליצירת נוגדני אלרגיה כלפי גורמים אלו, תוך יצירת נוגדנים “לא אלרגיים”, שהם ביטוי לתגובה הגנתית לא מזיקה לגורמים סביבתיים.

מה יכול להיות ההסבר לתוצאות מפתיעות אלו?

פרופ’  פלטס–מילס הציע שה”הסתגלות” של המערכת החיסונית לפרוות בעלי חיים נובעת מחיים משותפים אתם במשך אלפי שנים. בהתאם לכך, נמצא במחקר בגרמניה שילדים הנולדים בחוות, בהן ישנם בעלי חיים שונים, כולל חתולים וכלבים, ונמצאים אתם במגע הדוק מגיל צעיר מאוד, נוטים לפתח אלרגיות נשימתיות הרבה פחות מילדים עירוניים, החיים בתנאים “סטריליים”.