מהי אלרגיה ללקטוז

מהו לקטוז?

לקטוז הוא דו-סוכר שקיים בחלב יונקים מורכב משני חד־סוכרים: גלוקוז וגלקטוז. ומכונה סוכר החלב משום שהוא נמצא בחלב של יונקים רבים, כולל חלב אם. הוא נחשב למקור אנרגיה טוב שמסייע לגוף לספוג מינרלים כגון סידן, ברזל ומגנזיום.

מהי אי סבילות ללקטוז?

רגישות לחלב מכונה בעגה במקצועית ‘אי סבילות ללקטוז’ (Lactose intolerance). זו בעיה נפוצה של מערכת העיכול, שבה הגוף אינו מסוגל לעכל חומר בשם לקטוז. לאנשים הסובלים מאי סבילות ללקטוז יש כמות נמוכה עד לא קיימת של האנזים לקטאז – האחראי לפירוק הלקטוז במערכת העיכול. אצלם ריכוז הלקטוז במערכת העיכול עולה ובנוסף חיידקי מערכת העיכול מתסיסים את הלקטוז.

באופן טבעי, כאשר אוכלים חלב או מוצריו, הלקטוז מגיע למעי הדק. במעי הדק קיים אנזים בשם לקטאז, אשר תפקידו לפרק את הלקטוז למרכיביו הבסיסיים – גלוקוז וגלקטוז, ולאחר מכן הם נספגים לזרם הדם.

במצב של אי סבילות ללקטוז, ישנו חסר חלקי או מלא באנזים זה, כך שמערכת העיכול איננה מסוגלת לפרק את סוכר הלקטוז, והוא אינו מתעכל ונספג במעי הדק, הוא ממשיך לאורך מערכת העיכול למעי הגס. שם, חיידקי המעי הגס מפרקים בעצמם את הלקטוז. כתוצאה מהפירוק של הלקטוז ע”י חיידקי המעי מופרשים גזים וחומצות אשר גורמים לסימפטומים של אי סבילות ללקטוז.

למה זה קורה?

• גנטיקה היא ללא ספק אחת הסיבות למחסור בלקטז, אך זו בהחלט אינה הסיבה היחידה.
• אי סבילות ראשונית ללקטוז, שכיחה יחסית בקרב מבוגרים, והיא נגרמת על ידי ירידה איטית בייצור הלקטאז בגוף, ההתרחשות היא הדרגתית, לאורך שנים, לא מתרחש לפני גילאי 5-2, לעיתים התופעה מתחילה בגיל ההתבגרות. כמעט כל המבוגרים הסובלים מאי סבילות ללקטוז, משתייכים לקבוצה זו – ואין שום קשר לתופעה של אי סבילות ללקטוז בקרב תינוקות.
• סיבה נוספת למחסור בלקטאז יכולה להיות בעיה במערכת העיכול בעקבות זיהום, לאחר ניתוחים במעי או בשל מחלות מעי כמו צליאק ומחלות מעי דלקתיות.
• רק במקרים נדירים ביותר קיים חוסר מולד בלקטאז – אלקטאזיה – הפרעה גנטית שמאופיינת באי-פעילות (או בפעילות נמוכה מאוד) של הלקטאז כבר מרגע הלידה. הטיפול בה הוא הימנעות מוחלטת מכל מזון שמכיל לקטוז. הפרעה זו באה לידי ביטוי בדרך כלל תוך מספר ימים לאחר הלידה ומאופיינת בשלשול חמור, הקאות, התייבשות.
• תינוקות יכולים לסבול מהעמסת יתר של לקטוז. זהו מצב שיכול להידמות לאי סבילות ללקטוז והוא מופיע בדרך כלל אצל תינוקות שאוכלים כמויות חלב גדולות מאוד, עולים במשקל ואף יונקים מהר מאוד, עד כדי כך שקיבתם לא יכולה להתמודד עם כמויות החלב הגדולות. הדרך לטיפול במצב זה היא לרוב באמצעות ניהול הנקה שונה והפחתת כמות חלב האם.

שכיחות התופעה:

חוסר בלקטאז משתנה בין האוכלוסיות השונות והוא שכיח יותר במבוגרים מאשר בילדים. בישראל שכיחות חסר בלקטאז עומדת על 60-70%. נמצא כי ישנו אחוז גבוה של אי סבילות ללקטוז (רגישות ללקטוז) בחברה הישראלית, כתלות במוצא: אשכנזי 83%, עיראקי 93%, מרוקאי 82%, ובדואי כ-59%. בעולם, המצב בקרב אוכלוסיות שונה למשל בקרב אפרו-אמריקאים השכיחות המוערכת היא 80%, בדרום אמריקה בממוצע סביב ה-50% ומעלה, ובארצות סקנדינביה סביב ה-10% בלבד.

סימנים לאי סבילות בלקטוז:

הסימנים של אי סבילות ללקטוז כוללים כאבי בטן, תחושת אי נוחות, תחושת נפיחות בבטן, שלשולים, גזים, בחילות, ועוד. הסימנים מופיעים בעיקר לאחר צריכת כמויות גדולות של לקטוז, כמו לאחר ארוחה חלבית, או שתיית חלב בכמות מרובה. התופעות עשויות להימשך לעיתים עד חצי יום.

איך מאבחנים?

החשד לקיומו של מחסור בלקטאז צריך להתעורר כאשר צריכה של חלב או של מוצרי חלב גורמת לאחד או יותר מהתסמינים שצוינו קודם לכן. חשוב לבקר אצל רופא  כאשר מתעורר חשד לחוסר סבילות ללקטוז, שכן הסימפטומים של אי סבילות ללקטוז יכולים להיות דומים למספר מצבים אחרים, כמו  תסמונת המעי הרגיז קוליטיס ועוד. האבחנה הפשוטה ביותר היא לנסות להפסיק את צריכת מוצרי החלב למספר שבועות – ולראות האם יש שיפור בתסמינים. שיטה נוספת היא בדיקת רמות הגלוקוז בדם לאחר חשיפה לחלב. כיוון שסוכר הלקטוז מפורק לגלקטוז וגלוקוז ומתן חלב אמור להביא לעלייה ברמות הגלוקוז בדם. השיטה הזו יעילה אך בעלת רגישות נמוכה יחסית של 75% והיא יכולה לפספס חלק לא קטן מהחולים ולכן פחות מומלצת. בדיקה נוספת לאבחון חוסר סבילות ללקטוז היא תבחין מימן בנשימה. בבדיקה זו הנבדק מגיע בצום ושותה תמיסת לקטוז, שלאחריה נבדקת רמת המימן בנשימתו – רמה גבוהה מעידה על התססת הלקטוז על ידי חיידקי המעי הגס ומאששת את החשד של אי סבילות ללקטוז.

איך מטפלים?

הגבלת צריכת לקטוז: כאשר נחוץ להגביל צריכת לקטוז, יש להנחות את המטופך (או את ההורים) לקרוא את התוויות על גבי המזון, שכן קשה לעיתים לגלות לקטוז סמוי. ריכוז הלקטוז הגבוה ביותר נמצא בחלב ובגלידה. לעיתים אפשר להחזיר את הלקטוז לתזונה, תוך שימת לב להתפתחות תסמינים.  יש לברר עם החולה את הרגלי התזונה כד להבטיח שהוא מקבל חלבון, שומן ואבות מזון אחרים, בעיקר סידן, בכמויות נאותות.

תוספת אינזימים: לקטאז. אנזים זה, המיוצר על ידי פטריות ושמרים בתנאי מעבדה, יכול להחליף את האנזים החסר על דופן המעי. תוספים אלה, כאשר מכניסים אותם למזונות המכילים לקטוז, יכולים לצמצם תסמינים ורמות מימן במקרים רבים של אי סבילות ללקטוז.

כמו בכל רגישות ישנם דרגות שונות של רגישות ללקטוז. רוב הסובלים יכולים לצרוך כמות שווה לכוס חלב ביום, מבלי לסבול מסימפטומים כלל לעומת אלו עם רגישות גבוהה. ישנם בעלי רגישות ללקטוז שיכולים לרוב לצרוך חלב דל או נטול לקטוז, או כמויות קטנות של לקטוז, כמו אלו המצויות ביוגורט, בקוטג’ ובגבינות קשות. רק חלק קטן מקרב הסובלים מרגישות זו אינם מסוגלים לעכל מוצרי חלב כלל. כמו כן אם רוצים לחזור לאכול מוצרי חלב, על אף אי הסבילות, יש לגרום לכך שהגוף יסתגל בהדרגה ללקטוז באמצעות ניסוי וטעייה – מתחילים באכילה מועטה של מוצרי חלב ולאט לאט מגבירים את החשיפה.

לקטוז בתרופות:

לקטוז הוא חומר גלם חשוב בתעשיית התרופות ומשמש חומר בלתי פעיל בתרופות ובתכשירים רפואיים רבים. הלקטוז הוא מרכיב לא פעיל בתרופות ובתכשירים רבים. זהו למעשה חומר מילוי שנועד להוסיף נפח לטבליות או לכמוסות. כמות הלקטוז בתרופות השונות משתנה מאחת לשניה. הכמות הקטנה יחסית של לקטוז בטבליות אינה מהווה בעיה עבור מרבית המטופלים. רוב האנשים עם אי-סבילות ללקטוז יכולים לצרוך עד 12 גרם לקטוז (שווה ערך לתכולת הלקטוז בכוס חלב) בפעם אחת ללא תסמינים או עם תסמינים קלים בלבד. כמות הלקטוז המופיעה בתרופות היא במרבית המקרים קטנה מ־2 גרם ביום (שישית מהכמות שבכוס חלב), כך שאין זה סביר שהיא תגרום לתסמינים משמעותיים במערכת העיכול.

מה לעשות במקרה וחשים בתסמיני אי סבילות ללקטוז במקרה של נטילת תרופה?

• להשוות בין תרופות של יצרניות שונות, לעיתים יש הבדלים בין המינונים השונים של הלקטוז.
• לקיחת האנזים לקטאז יכולה להפחית את התסמינים במערכת העיכול בעקבות צריכת לקטוז.
• לשים לב מהן תופעות הלוואי של התרופה, אולי הן דומות לתופעות המשוייכות לאי סבילות ללקטוז.
• מומלץ להתייעץ עם הרופא או הרוקח לגבי כל תרופה חדשה.

איך מתפתחת רגישות ללקטוז?

אצל תינוקות למשל רמת האנזים “לקטאז” גבוהה וכך זה אמור להיות. הרמה הולכת יורדת בהדרגה עם הגיל. הרגישות מתפתחת ברגע שהאנזים מפסיק להיות מיוצר בדרכי העיכול הן לילדים והן למבוגרים. ואז נוצרת בעיה שהגוף אינו מסוגל לפרק ולעכל את סוכר הלקטוז. מצב זה מאפשר ללקטוז לתסוס וליצור גזים, שלרוב גורמים לתסמינים כגון כאבי בטן ושילשולים- מצב זה קרוי “אי סבילות של לקטוז” ולכן אין לכך קשר לתגובה אלרגית.

כיצד ניתן לאבחן ולטפל רגישות זו?

ברגע הופעת תסמינים מוקדמים ניתן לאבחן את הרגישות באמצעות בדיקה פשוטה למדי, על ידי רופא מומחה אלרגיה. בימינו קל לטפל בתופעה , מכיוון שבשוק יש שפע של מוצרי חלב דלי לקטוז, החשובים במיוחד לילדים כמקור לסידן ולחלבון.

בנוסף ראה עוד אודות אלרגיה לחלב ורגישות למזון כאן >>

לייעוץ ומידע נוסף אודות טיפול ואבחנה מקצועית צרו קשר ונחזור אליכם בהקדם האפשרי